שיחה עם ילדים\ות על זהירות מאלימות מינית

אישה שלקח לה עשרות שנים לספר על אונס שעברה בילדות ושעכשיו היא אם לילד משתפת בגילוי לב איך לדעתה הורים יכולים ליצור שיח פתוח עם הילדים/ות כדי להגן עליהם/ן מפני פגיעות דומות.
בין המלצותיה (לשון זכר ונקבה לסירוגין לשם הנוחות):

  1. דברו איתו/ה – כל יום, לא משנה על מה, העיקר שת/ידע שאתם/ן שם בשבילו/ה ושאפשר לדבר איתכם/ן.

  2. הסבירו את ההבדל בין סוד טוב ולבין סוד רע שחובה לספר למבוגר/ת שאפשר לסמוך עליו/ה.

  3. תנו להם/ן אופציות למבוגרים/ות אחראיים/ות שאתם/ן סומכים/ות עליהם/ן

  4. הסבירו שילד/ה קטנ/ה לא יכול/ה לעזור לאיש/ה זר/ה (לא לפגוע בתחושת המסוגלות, פשוט להבהיר את ההבדל בין עזרה לחבר/ה או קרוב/ת משפחה לבין איש/ה זר/ה).

  5. כבדו את גופם/ן – למשל אם הוא אומר “די” במשחק דגדוגים, להפסיק, ולהסביר שלמילה “די” יש משמעות שצריך לכבד ; לא להכריח לתת “נשיקה לדודה” – לא “כי אחרת זה לא מנומס” ולא כי “קיבלת מתנה וצריך להגיד תודה”.

  6. מתנות לא צריכות להיות מותנות בהבעת תודה גופנית (נשיקה או חיבוק)

  7. הבהירו שיש להם/ן איזורים ואיברים שבהם אסור לאף אחד/ת לגעת אם הם/ן לא רוצים ולמדו אותם להרעיש חזק ברגע שדבר כזה קורה. ואנחנו מוסיפים: למדו אותם/ן להגיד “לא” במצבים כאלו. אפשר גם לעשות את זה במשחק: את/ה פיה/מפלצת/שודד ים/חיה ונוגע/ת בו/ה במקומות שונים ואם הוא/היא לא רוצה הוא/היא צריכ/ה להגיד “לא”.

  8. סמכו על האינטואיציות של הילד/ה – אם הוא/היא מסרב/ת בתוקף להתקרב למישהו/י, הניחו לו/ה, נסו להבין למה וגבו אותו/ה. סמכו גם על תחושות הבטן שלכם/ן.

  9. דברו איתם בגובה העיניים ולא בסיסמאות אבל אל תספרו סיפורים שקרו באמת.

  10. חזרו על כל הדברים האלו פעמים רבות – למידה דורשת תרגול לאורך זמן.

ואנחנו מוסיפות שכדאי להסביר שאם מישהו מנסה לגעת בו או לעשות לו משהו בניגוד לרצונו הוא צריך לעשות רעש, אבל להצליח לעשות את זה בלי להפחיד: לא עם סיפורים אמיתיים שקרו ולא עם אמירות כלליות כמו “יש אנשים שפוגעים בילדים”.

רוצה להגיב? נשמח לשמוע!